על אף ההבטחות החוזרות ונשנות של הממשלה ושל גורמים רשמיים רבים במדינת ישראל, לא זכו אנשי בירעם לחזור לכפרם. יואב בלום, פובליציסט, חבר מרכז הליכוד, קורא לראש הממשלה לקיים סוף סוף את ההבטחות. במכתב גלוי לנתניהו הוא כותב: “דווקא אתה צריך, רשאי ויכול לשים קץ לחרפה זו המרחפת מעל ראשינו מעל לשישים שנה”.

מכתב גלוי לראש הממשלה:

כפר בירעם הינו כפר קטן השוכן בצפון הגליל העליון המרכזי במרחק של כ- 4 ק”מ מגבול ישראל לבנון. רוב תושביו הם ערבים נוצרים, שעסקו בחקלאות, והתקיימו מפרי אדמתם ומתבואתה. הם חיו בשלום וביחסי שכנות טובה עם שכניהם במשך 400 שנות השלטון העותומאני, ולאורך 29 שנות המנדט הבריטי על הארץ.

הכנסייה בכפר בירעם. התמונה באדיבות ועד עקורי בירעם

כשכוחות צה”ל נכנסו לכפר בירעם בשנת 1948, החליטו תושביו להישאר בבתיהם ובאדמותיהם, ולהמשיך את שיגרת חייהם. לאחר שבוע ימים מכניסת כוחות צה”ל הגיעו לכפר פקידי ממשלת ישראל, וערכו מפקד אוכלוסין לבני הכפר. כל התושבים אשר היו באותו יום בכפר נרשמו כאזרחי מדינת ישראל. כעבור שלושה שבועות ניתנה הוראה לתושבים בידיעת שר בממשלת ישראל דאז ובנוכחותו, לעזוב את כפרם לפרק זמן קצר, והגורם הממשלתי ערב לחזרתם אליו. עם הבטחה זו עזבו התושבים את כפרם ועברו למקום אחר.

על אף ההבטחות החוזרות ונשנות של הממשלה ושל גורמים רשמיים רבים במדינת ישראל, כולל ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון, לא זכו אנשי בירעם לחזור לכפרם, וכך קרה שההבטחות שניתנו ע”י נציגי המדינה לא קוימו. בשנת 1951 קיבל בג”צ החלטה המורה להחזיר את העקורים לכפרם, אך החלטה זו לא קוימה מעולם. בשנת 1953 הופצץ הכפר בידי כוחות הביטחון ובתיו נחרבו.

בשנת 1993 מינתה ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין, ועדה שבראשה שר המשפטים דאז, דוד ליבאי, לבחינת מעמדם של אנשי בירעם. המלצות הוועדה הממשלתית היו כדלהלן: “תושב ישראל שביום 6 בנובמבר 1948 היה ראש בית אב, תושב הכפר בירעם, ובאותו מועד היה בעל מבנה מגורים בשטח הבנוי בכפר, יהיה זכאי לזכות מגורים שתוקנה לו ולשניים מצאצאיו בישוב הקהילתי. זכות המגורים תוקנה בכפוף לחתימה על כתב ויתור סופי ומוחלט, והיא תיעשה על ידי הקצאת מגרש בחכירה לדורות”. במסגרת הסמכויות שניתנו לוועדה היא אף הועידה שטח של כ- 600 דונם שיוקצו להקמת בירעם החדשה.

בשנת 2003 קיבל בג”צ החלטה שלא להחזיר את העקורים באופן מיידי, וכך כתבו השופטים: “אותו ‘חוב של כבוד’ שנוצר עקב הבטחות חוזרות ונשנות של הרשויות לדורות של עקורים, אזרחים נאמנים למדינת ישראל, כי יותר להם לחזור לכפרם, נותר בעינו (!) ראוי אם כן, אם יחול שינוי במצב המדיני, לשקול פתרון שיאפשר לעותרים להתיישב באותו אזור”.

חלף כמעט עשור מהחלטת בג”צ, ואין כיום בר דעת שיטען כי המצב המדיני מעכב את פירעון אותו “חוב של כבוד” שעליו התחייבה מדינת ישראל לאנשי בירעם.

הכנסיה בכפר איקרת

אדוני ראש הממשלה, הבטחות יש לקיים, וחוב של כבוד שעליו חתומה ממשלת ישראל יש לפרוע! אף מנחם בגין ז”ל התחייב בשעתו לעשות כל מאמץ להשיב את אנשי בירעם לכפרם, אך הוא לא זכה להגשים את רצונו זה. אתה, אדוני ראש הממשלה,

העומד בראש ממשלה לאומית בישראל, כבן לאב שזכה להיות תלמידו המובהק של ז’בוטינסקי אשר ממנו למדנו: “כאן ירווה לו משפע ואושר בן ערב בן נצרת ובני”, דווקא אתה צריך, רשאי ויכול לשים קץ לחרפה זו המרחפת מעל ראשינו מעל לשישים שנה. בימים בהם אנו נלחמים בכל זירה בעולם כנגד גורמים רדיקליים המוציאים דיבתנו רעה לכל עבר בטענה מחרידה כי “הישות הציונית הינה סרטן בגוף האומות…” דווקא היום יותר מתמיד, ראוי שיידע העולם כי מדינת ישראל היא מקום בו מתקיים צדק לכל (!) ללא הבדל דת או גזע, וזאת בשונה מהמתרחש אצל אויבינו.

בני בירעם ואיתם כל מי שמוסר וצדק בליבו, עודם מחכים לקיום ההבטחה אשר נתנה להם מדינת ישראל לפני יותר משישים שנה. הגיע הזמן לעשות זאת! על ממשלת הליכוד לעשות זאת!

יואב בלום הוא פובליציסט, חבר מרכז הליכוד, יו”ר “ארץ אחרת”, סגן יו”ר הקונגרס היהודי העולמי בישראל, יו”ר תנועת בית”ר בעבר.