כשזה עמוק: מת”קים ובונקרים – אתגר מודיעיני ומבצעי

May 10th, 2012 | מאת | קטגוריה: הסיפור הראשי
תגיות: , , ,

כיצד ניתן לאתר בונקרים וכיצד אפשר להתמודד מול מתקנים תת קרקעיים? אתגר הבונקר הוא בין האתגרים הגדולים שעומדים בפני צבא שרוצה לתקוף באיראן.

אחד השיקולים החשובים העשויים לקבוע את ההיתכנות והעיתוי של תקיפה ישראלית אפשרית באיראן הוא העברת יצור הנשק הגרעיני למתקנים תת קרקעיים, מתקנים מסווגים שנמצאים בתוך בונקר. שר הביטחון ברק טבע את המונח “מרחב החסינות” בהתייחס להעברת הצנטריפוגות למתקנים תת קרקעיים שהם חסינים או קשים מאוד לפגיעה.

cuber

כניסה לבונקר תת קרקעי בבריטניה

האתגר שמציב מתקן תת קרקעי (מת”ק) למערכות המודיעין ולפעילות מבצעית התקפית אינו חדש. סקירה שכתב החוקר ג’פרי ריצ’לסון במסגרת “ארכיון הביטחון הלאומי” מתבססת על מסמכים אמריקאיים ומציגה את התמודדות מערכת הביטחון האמריקאית עם מתקנים תת קרקעיים שבנו אויבותיה בתקופות שונות. ריצ’לסון הוא מומחה לקהילת המודיעין האמריקאית ופרסם מספר ספרים בנושא. ספרו “מאה של מרגלים: ביון במאה ה-20″ יצא לאור בעברית.

הסקירה והמסמכים עשויים לסייע בהבנת מורכבות האתגר שבתקיפת התשתית הגרעינית האיראנית שחלקה כבר מצויה בתוך בונקר, המתקן התת-קרקעי בפורדו ליד העיר קום עליו אנו יודעים ואולי בבונקרים חשאיים נוספים. בעתיד צפויים מתקנים נוספים לעבור לבונקרים.

האויבים מתחפרים – שימושי הבונקר

מקורות אמריקנים העריכו שיש יותר מ-10000 בונקרים ברחבי העולם, רבים מהם במדינות העוינות את ארה”ב. בונקרים משמשים למטרות שונות: יצור נשק קונבנציונלי או בלתי קונבנציונלי, מחסני נשק או ציוד אחר, מפקדות של הדרג הצבאי והמדיני (בדומה ל”בור” בקריה) ואתרי שיגור של טילים.

הבונקר המפורסם של היטלר בברלין שימש כמפקדה מוגנת בה שהה היטלר עם בכירי הנאצים ומשפחותיהם בחודשים האחרונים של המלחמה. אולם הנאצים השתמשו בבונקרים לא רק להגנה על מפקדות, אלא גם לבניית מתקנים תת-קרקעיים. במלחמת העולם השנייה העבירו הגרמנים, שהיו נתונים להפצצות אוויריות כבדות, את יצור טילי ה V-2 למתקן תת קרקעי.

במהלך המלחמה הקרה בנתה ברה”מ אסמי שיגור לטילים גרעיניים מתחת לפני הקרקע וכן מפקדות בבונקרים שהיו אמורים לאפשר המשך פיקוד ושליטה גם תחת מתקפה גרעינית. לפי הערכות מתחת למוסקבה יש מערכת מנהרות בעלת 12 מפלסים.

עם סיום המלחמה הקרה עברה ארה”ב להתמקד במדינות סוררות שגם הן גילו את היתרונות של בונקרים ומתקנים תת-קרקעיים: צפון קוריאה בנתה מערכת מנהרות מתחת לאזור המפורז בגבול בינה לבין דרום קוריאה; כשכוחות ארה”ב הגיעו לבגדד ב-2003 הם גילו מערכת בונקרים תת קרקעית מסועפת אשר שימשה את סדאם חוסיין ומשפחתו, בין היתר נמצאה מערכת של 12 חדרים בתוך מערה וכן בונקרים לצרכי פיקוד ושליטה; גם שליט לוב קד’אפי הפעיל מערכת בונקרים כפי שנחשף אחרי נפילתו, בונקר אחד כלל חדר ניתוח, אספקה רפואית וגנרטור. ב-1996 החלה לוב לבנות מתקן תת קרקעי לייצור נשק כימי, המתקן אותר ע”י המודיעין האמריקאי והיה נתון במעקב.

הבונקר של היטלר

ישראל נתקלה באתגר התת קרקעי מול ארגון חזבאללה,  אשר בנה בדרום לבנון מערכת בונקרים ומנהרות ועשה בהם שימוש לאחסון ושיגור רקטות וארגון החמאס בעזה שעשה שימוש במנהרות תת קרקעיות למצרים לצורך הברחת נשק וגם מנהרות ששימשו לפיגועים, כולל חטיפת גלעד שליט. מנהרות אלה הן יחסית פרימיטיביות, מצויות בעומק עשרות מטרים ולא דורשות ציוד מתקדם, אך הן גרמו קשיים רבים לצה”ל.

יש שתי דרכים עיקריות לבנות מתקן תת קרקעי: דרך אחת היא לחפור לעומק האדמה, לבנות את המתקן ואחר כך לכסות את המתקן באדמה, סלעים או תקרה בנויה, המתקן יכול להיות ממוקם קרוב לפני הקרקע או בעומק עשרות ואף מאות מטרים מתחת לאדמה. ככל שהמתקן עמוק יותר והחיפוי שלו עבה קשה יותר לפגוע בו. כפי שפורסם בשבועון “אקונומיסט” איראן, מדינה למודת רעידות אדמה, היא המדינה המובילה בעולם בייצור בטון מזוין  הנקרא UHPC  ויכול לשמש לצורך מיגון בונקרים. בטון זה קשה יותר לחדירה ולפגיעה מבטון רגיל.

דרך אחרת היא לחפור מהצד בצלע של הר באמצעות מנהרה, באופן זה הבונקר יכול להימצא מאות מטרים מתחת לפני האדמה מוגן ע”י ההר מפני תקיפה. כך שקשה לאתרו וקשה לפגוע בו.
ההתקדמות הטכנולוגית הפכה חפירת מנהרתו לזולה יותר מבעבר ותרמה לתפוצת השימוש בבונקרים לצרכים צבאיים ברחבי העולם.

 אמצעי מודיעין יחודיים

יש מספר שלבים באיסוף וניתוח המודיעין על בונקרים. בשלב הראשון נדרשת השגת מידע על עצם קיום האתר ומיקומו. אחד המניעים לבניית בונקר הוא הרצון שהאתר יהיה חשאי. המידע  על בונקר קיים או פעילות בנייה של מת”ק יכול להגיע ממקורות מודיעין שונים כגון סוכנים או האזנות. לאמצעי ויזינט, לוויינים, טיסות צילום, קשה יותר לזהות מתקן תת קרקעי לעומת מתקן הנבנה על פני הקרקע.

פעילות כמו פינוי אדמה שנחפרה או פתחי כניסה ואוורור עלולים לחשוף את קיומו ומיקומו של בונקר. כמו כן, יש לויינים המצוידים בחיישנים תרמיים ואחרים המסוגלים למשל לזהות חום העולה מתעלות אוורור. בוני המתקן יכולים להשתמש באמצעי הסתרה, הונאה והסוואה כדי לנסות להסתיר את מיקום הבונקר.
לאחר שמיקום הבונקר נחשף יש צורך להבין למה הוא משמש, יצור או אחסנת נשק, מפקדה וכו’.

ניתוח תצלומי אויר של מבנה האתר החשוד שבנו הסורים בדיר א-זור הביא למסקנה שמדובר בכור גרעיני, אך כאשר מדובר במת”ק תרומת צילומי אויר מוגבלת ואמצעי האיסוף העיקרי הוא MASINT   Measurement and Signature intelligence)  ) מודיעין מדידה וחתימה, כלומר שימוש בחיישנים ומשדרים אקוסטיים, אלקטרומגנטיים וססמיים וכן הדמיה תלת ממדית כדי לאסוף מידע ולשרטט דגם של  המתקן המצוי מתחת לפני הקרקע. בחלק מאמצעים אלה נעשה שימוש גם לצרכים אזרחיים בתחום הארכיאולוגיה ובחיפושי גז ונפט, אך האמצעים הצבאיים, שחלקם עדיין מצוי בשלבי מחקר ופיתוח, מתקדמים יותר ורבים מהם לא נחשפו. השלב הבא, מל”מ ,מודיעין לצורך מבצע, דורש מידע מפורט ומדויק על המת”ק, החל בשגרת הפעילות שלו, עובי קירות הבונקר, מאיזה חומר הם עשויים, גודל ומיקום הפתחים ועוד.

המודיעין האמריקאי הקים מספר יחידות ייעודיות כדי שיעסקו בתחום המת”קים במסגרת סוכנויות המודיעין השונות  ב-1997 הוקם UFAC,  המרכז לניתוח מתקנים קרקעיים הכפוף ל-DIA, המודיעין של הפנטגון. כש- UFAC הוקם עבדו בו 20 אנשי צוות, ב-2009 כבר עבדו בו 240 “בונקרולוגים”.

בסוף הסקירה שלו מעריך ריצ’לסון שלמרות שיתוף הפעולה המודיעיני ההדוק בין ישראל לארה”ב לא סביר שארה”ב חלקה את כל המודיעין שיש לה על מתקני הגרעין של איראן, דוגמת המת”ק בפורדו, עם ישראל. לטענתו המודיעין שארה”ב תחליט להעביר לישראל על מתקני הגרעין באיראן יהיה תלוי בהערכתה לגבי ההחלטה הישראלית ,כלומר יתכן שארה”ב תמנע מלחלוק מידע עם ישראל כדי למנוע ממנה לתקוף באיראן.

קושי מבצעי – איך תוקפים בונקר?

An old bunker from the war

בונקר

במסמך משנת 2000 שכתב קצין חיל האויר האמריקאי אריק ספ תחת הכותרת “מתקנים תת קרקעיים השלכות למבצעים צבאיים” מצוין שבעבר תכנית הפעולה הצבאית מול בונקרים הייתה שימוש בנשק גרעיני טקטי, אשר אין ספק לגבי יכולתו לפגוע במתקן תת קרקעי. אך ממשל קלינטון פסל תכנית זו בגלל ההשלכות הפוליטיות שעשויות להיות להפעלת נשק גרעיני, אשר לא נעשה בו שימוש מאז 1945.

הצבא האמריקאי נאלץ לפתח אמצעים ושיטות פעולה אחרות כדי לפגוע במת”קים, בין היתר פותחו פצצות חודרות בונקרים מדגם BLU22 ו-MOP . המתקן הגרעיני בפורדו שבאיראן ממוקם בצלע הר ונחשב לחסין מפגיעה, אך מקורות אמריקאיים שרואיינו ל”וושינגטון פוסט” טענו שבשיטה של הפצצות ממושכות של על האתר בפורדו, לא גיחה יחידה, ניתן להביא להתמוטטות המנהרות ופגיעה קשה במתקן.

כדי להעריך יעילות תקיפה, עושים שימוש בחקר ביצועים, אך כיוון שהמידע על אמצעי המיגון יכול להיות חסר או במקרים מסוימים מוגזם, לגבי האתר בפורדו הוערך שפרט להגנה של ההר הוא מוגן בתקרות מוקשחות, בונקרים ודלתות עמידות בפני פיצוץ, קשה לדעת בוודאות את תוצאות המתקפה. דרך פעולה נוספת היא לנסות לנטרל את המת”ק במקום בפגיעה ישירה באמצעת פגיעה עקיפה במערכות המחשוב, החשמל והמים אשר עשויה להפוך את המת”ק לבלתי פעיל.

מידע על היכולות הישראליות בתחום המודיעין התת קרקעי ואמצעי התקיפה מול בונקרים כמעט לא פורסם (היו דיווחים שונים על אספקת פצצות חודרות בונקרים מארה”ב), אך הניסיון האמריקאי בתחום זה מעיד על עומק האתגר אשר ניתן להניח שגם בישראל משקיעים מאמצים רבים בפיצוחו.

השאר תגובה